<h1>ספר התרומות שער ט"ז חלק ב'</h1>
<h2>דף מה:</h2>
עד עתה דברנו בשכירות קרקעות וכלים. נשאר לנו לדבר חוב הבא על שכירות גופו אימתי נקרא תוך זמן. על זה גרסינן בבבא מציעא פרק (השואל) [המקבל] (קי"א ע"א) מתניתין שכיר בזמנו נשבע ונוטל. ושיילינן בגמרא [ב"מ קי"ב ע"ב] מאי שנא שכיר דתקינו רבנן דמשתבע ושקיל, אמר רב נחמן אמר שמואל תקנות קבועות שאנו כאן וכו'. וזמנו דשכיר הרי מפורש בפרק המקבל [ב"מ ק"י ע"ב] דתנן שכיר יום גובה כל הלילה ושכיר לילה גובה כל היום וכו'. והא דאמרינן דבזמנו נשבע ונוטל אמר רב נחמן עלה [שבועות מ"ה ע"ב] לא שאנו אלא ששכרו בעדים, אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם נאמן לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך, ובעל הבית נאמן ובהסת או שבועת התורה אם הודה במקצת כשאר הטענות, ואם היה לו עד אחד ששכרו אינו מועיל כלום. ואי עבר זמנו, הא תנן במתניתין [ב"מ קי"א ע"א] עבר זמנו אע"פ שיש לו עדים ששכרו אינו נשבע ונוטל השכיר אלא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, ואם לא הביא ראיה ישבע בעל הבית היסת ויפטר. ואם יש עדים שתבעו הרי זה נשבע ונוטל. ושיילינן בגמרא [ב"מ קי"ג ע"א] והא קא תבע ליה לקמן, אמר רב אסי שתבעו כל זמנו. פירוש, כגון שכיר יום (כל היום ושכיר לילה) כל הלילה [ושכיר לילה כל היום]. ומקשינן, לעולם תו לא פרע ליה. ומתרץ רב חמא כנגד אותו של יום תביעה. כלומר, אינו נשבא ונוטל אלא כנגד אותו יום של תביעה, אבל מכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראיה. ופירש ה"ר משה ז"ל [שכירות פי"א ה"ו] תבעו כל זמנו הרי זה נשבע ונוטל כל אותו היום של תביעה. כיצד, היה עושה עמו ביום שני עד הערב זמנו כל ליל שלישי, וביום שלישי אינו נשבע ונוטל, ואם הביא עדים שהיה תובע כל ליל שלישי הרי זה נשבע ונוטל בכל יום שלישי, אבל מליל רביעי והלאה המוציא מחבירו עליו הראיה. וכן אם הביא עדים שהיה תובע והולך עד יום חמישי, הרי זה נשבע ונוטל כל יום חמישי. והכי גרסינן לה בשבועות [ירושלמי פ"ז ה"א] תני ר' חייא לסיועי אם יש עדים שתבעו בזמנו אפילו אחר שנה נשבע ונוטל. פירוש, כיון שיש עדים שתבעו בזמנו ליכא למימר ביה חזקה דאין שכיר משהה שכרו שהרי תבעו, ואף ליכא למימר דבעל הבית רמי אנפשיה ומדכר, כיון דנפל לו ספק בזמנו תו לא נפיק מאותו ספק, הילכך אפילו לאחר שנה אלימא טענת שכיר מטענת בעל הבית ונשבע ונוטל. ור' יוסי פליג ואמר אין לו אלא אותו היום בלבד. ופסק הרב בהלכותיו [ר"פ כל הנשבעין] דהלכה כר' יוסי. ומשמע שהרב מפרש עד אותו יום של תביעה דהיינו יום אחד אחר תביעה של זמנו ולא יותר. וזה אינו על דרך ה"ר משה ז"ל. ובענין זה המיגו שאנו אומרים במשכיר יש בו כמה דקדוקים, ומפני שאין זה מקומו לא הארכנו בזה.
